סיפורים על משפחות 

משפחות רבות יושבות בבית ומנסות להיאבק עם המציאות הקשה של חוסר איזון תקציבי בבית. הן יודעות שהן לא המשפחה היחידה עם המציאות הזאת, אך מתביישות להגיד "אנו זקוקים לגורם חיצוני שיסתכל ויעזור".

המשפחות הללו יודעות להגיד לסביבה, אין לנו כסף לתשלום כזה או אחר, אנחנו לא גומרים את החודש, כלומר, הן מודעות לכך שההוצאות שלהן גדולות מההכנסות.

מצד אחד, זה סוג של קריאה לעזרה לקהילה שמסביב, ומצד שני, יש קושי גדול להגיד - התשובה נמצאת אצלנו המשפחה, וכל מה שצריך לעשות זה לצעוד את הצעד הראשון וליישם את התשובה.

אני לא מדברת על משפחות רווחה, כאלו שההכנסה שלהם קטנה

 מ 2500-3000 ש"ח לאדם בבית,הכוונה למשפחות שההכנסות שלהן אמורות להספיק למחייה, אך, כאמור, הן לא מצליחות להתארגן עם הכסף שיש.

מה הסיבות לכך? הסיבות רבות, ולכל משפחה יש את ה"סיפור" שלה.

אני רוצה לפרוס בפניכם שני סיפורים על משפחות,וזאת כדאי שתראו מה ההסתגלות לחיים מאוזנים עשה להם. זה לא אומר שהם הפכו לעשירים, זה לא אומר שהם לא עובדים קשה להביא את הפרנסה הביתה, אך המשפחות יודעות להסתדר עם מה שיש ולא להרגיש קורבן.

סיפור ראשון מדבר על משפחה מקסימה, זוג  הורים ו-4 ילדים בוגרים (הקטן בן 12) גרים בדירה שלהם  בת 3 חדרים (שני חדרי שינה). כל ערב לפני השינה הם הופכים את הסלון שלהם לחדר שינה לשני ילדים. וזה אומר שאין להם מקום בבית לשבת בערב ביחד כי הסלון הופך לחדר שינה.

היה ברור שצריך לעבור דירה, להשכיר את הדירה הזאת ולשכור דירה גדולה יותר.

הפתרון שחשבנו לנכון הוא הגדלת הכנסה. נגדיל את ההכנסה, נוכל לשכור בית גדול יותר.

וכך היה, הזוג פתח עסק קטן שעבד מהבית, עסק לכריכים ושתייה למפעלים. כל בוקר הפך הסלון לבית חרושת קטן לאריזת כריכים.

התקשורת המדהימה בין בני הזוג והעבודה שהושקעה, בלי סיפורים ותירוצים,  הביאו את המשפחה, תוך שלושה חודשים, לצאת מהבית הקטן שלהם ולעבור לבית גדול יותר בשכירות.

ספור נוסף, משפחה שמצבה הכלכלי הכללי היה טוב, ההכנסות היו גבוהות יחסית, ומאפשרות להתנהל. הקושי היה למפות את סכום ההכנסות וההוצאות.

"מספרים משתקים אותי", אמרה לי האישה, הבעל אמר," אני לא יכול לקחת את האחריות על ניהול הכספי בבית, אני עסוק מידי."

אף אחד מהם לא רצה לקחת אחריות, והאוברדרפט רק גדל כל חודש.

בשיחות, במשחקי תפקידים ונכונות להיפתח ולהקשיב אחד לשני, הדברים מהר מאוד נפתרו.ידענו מה ההכנסות המדוקיות בכול חודש, ועל סמך נתון זה לתכנן את  ההוצאות. הידע והתכנון מראש של ההוצאות הוריד את המתח  בבית, הכניס את הילדים למעורבות ולהבנה. התקשורת השתפרה בבית בכל הנושאים. תענוג.

וכך עוד ועוד סיפורים ודוגמאות.

יציאה "ממינוס כרוני" היא לא תמיד עניין של כסף. הרבה תלוי בתקשורת בתוך הבית. והתקשורת היא המפתח הקשה שיש לפצח.

אני לא פסיכולוגית , עובדת סוציאלית ולא מטפלת זוגית, לזה יש אנשי מקצוע, אני מאמנת היודעת להפריד לאן אני יודעת להוביל את המשפחה ולאן אני לא יכולה להוביל את משפחה. למרות זאת אני מצליחה להזיז קדימה את המשפחה בדרכים אחרות למקום שהמשפחה יעדה את עצמה,  בדרך הקצרה ביותר.

מוזמנים למפגש הכרות ותאום ציפיות

אביטל זברגר- ליווי משפחות

"לוקחים אחריות"

Avital42@zahav.net.il

www.emunavital.com